​​

​

לאורך הכתיבה של ההרצאה הבנתי שזאת אולי גם הרצאה על אושר, כי בסוף ההחלטות שלנו מתקבלות באופן מודע או לא מודע לעבר המטרות שלנו, ההגשמות שלנו וזאת אולי הסיבה שההרצאה בחלקה מתעסקת באופן הכי קלישאתי שיש באושר שלנו, באיך להיות מאושרים יותר.

מה שתשמעו היום הוא מידע מחקרי, אנחנו גם נדבר ברמה התאורטית וגם ברמה הפרקטית, בשביל שנהיה פרקטיים אנחנו צריכים להבין איזה מנגנונים פועלים בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו. המטרה שלי היא שתצאו מפה חושבים ומודעים יותר ממה שנכנסתם. אני יותר מאשמח שתעצרו אותי באמצע, תגידו לי אני מסכים, לא מסכים, תשאלו שאלות, תעירו הערות וכו'. באנו לייצר גם דיון על ההחלטות שלנו, כל אחד לפי התפיסה והניסיון שלו או שלה.

2. הגדרה

אז כמו כל אקדמאי ממושמע, נתחיל בהגדרה, קבלת החלטות היא פעולה אקטיבית שבה אנחנו מבצעים בחירה מתוך האלטרנטיבות הקיימות בשביל להשיג תוצאה רצויה

3. אנחנו מבצעים המון בחירות באופן מודע ולא מודע, למרות שנראה לנו שהחלטות כמו איזה צבע חולצה לקנות, לאיזה הודעה לענות מהר יותר, וכו' הן פשוטות, הן לא באמת כאלה. מתבצעים המון תהליכים שקורים במקביל, התנהגותיים, פיזיולוגיים, קוגניטיבים ועוד שמסתנכרנים לכך שנקבל החלטה. לא ניכנס לתהליכים האלה כי באנו לדבר תכלס, אז נתחיל עם הדבר הפשוט ביותר. שאנחנו יודעים שאנחנו הולכים לבחור משהו, בלי קשר למה נבחר ואיך...

3. הציפייה לבחירה ודופמין

מחקר על הציפייה לבחירה ודופמין

בחירה, כשלעצמה, בלי קשר למהי כרגע, רק עצם זה שיש לנו אפשרות בחירה היא חשובה מאוד ברמה הפסיכולוגית. אנחנו חייבים את האפשרות לבחור כי זה מסמל בשבילי את היותי חופשי ואינדיווידואל, זה מאפשר לי להשפיע על הסביבה שלי ולחוש משמעותי. כל זה בלי קשר כרגע לתוכן הבחירה. לפעמים תוכן הבחירה לא כל כך רלוונטית לנו אלא עצם הקיום שלה. אחד המחקרים בתחום לקח 2 קבוצות של אנשים, לאחת הוא נתן אפשרות לבחור ולאחת לא, הוא הכתיב לה את הבחירה, מה שמצאו זה שהקבוצה שהייתה לה אפשרות בחירה, ללא קשר לאפשרויות ולמה היה שם בבחירה, הראו עלייה ברמות הדופמין שלהם, עוד לפני שהם בחרו. דופמין זה חומר שמשתחרר במוח ונחשב לזה שמפעיל את מנגנוני העונג במוח. כשכיף לנו ואנחנו שמחים, הדופמין עולה. כלומר נהיה שמחים יותר רק מעצם הידיעה שאנחנו הולכים לבחור.

זה מסביר את הכוח שיש לבחירה על תחושת האוטונומיה שיש לנו ועל זה שבלי קשר לתוכן שלה היא מספקת לנו תחושה של כוח. אני משער שחלקכם לא חשבתם במונחים האלה עד היום ואולי הסתכלתם על בחירות כדבר יחסית מובן ושגרתי, אז אני מקווה שאני אצליח להפתיע אותכם בעוד כמה דברים היום.

 

4. מי אני?

 

נעים מאוד, אני אלעד מיכאלביץ'-סוקר

על הקריירה האקדמית שלי, מה אני חוקר

תואר הראשון בפסיכולוגיה

תואר שני, מחקר על קבלת החלטות במבט התפתחותי  

כיום חוקר קבלת החלטות התנהגותיות בשילוב עם מדעי המוח. כיצד אינטרקציה בין 2 אנשים משפיעה על החלטות אנוכיות. UG ו-DG

5. איך אני מקבל החלטות

ואני רוצה לספר איך אני קיבלתי החלטות במהלך הדרך. הדרך שלי לקבל את ההחלטות האלו ובאופן כללי היא לנסות לקבל אותן בדיעבד. בזום אווט, על ידי האני העתידי שלי. למה? כי אם אני מקבל החלטות כאן ועכשיו, מתוך הנסיבות הקיימות, עם הקלפים שיש לי עכשיו אני אקבל את ההחלטה במרחב צר, שהיכולת שלי לראות מעבר הוא נמוך. אבל אם אני מסתכל על ההחלטה מלמעלה, ומרחיק ממני את המימד של הזמן והמקום, אני משקיט רעשים קטנים ומצליח להיכנס למרחב נטול פחד עד כמה שאפשר. ככה אנחנו בעצם מכניסים את הדברים לפרופורציות גדולות יותר ולא נותנים הרבה משקל לקולות "קטנים". אם אני מקבל החלטות ב"גובה העיניים", סביר מאוד שאני אקבל החלטות עם מידה של פשרה.

האם אפשר להגיד על החלטות של אחד שהן טובות ושל אחר לא? לא בטוח.

6. הבדלים תרבותיים בתפיסה

עוד לפני שקיבלו החלטה כלשהי, אנחנו רואים שיש הבדל מהותי בתפיסת המציאות של תרבויות שונות. לדוגמא אמריקאים וקנדים זוכרים יותר מידע חיובי משלילי כשהם נחשפים לסיפור היפוטתי, סתם סיפור שסיפרו להם על משהו. יפנים לעומת זאת מראים נטיה הפוכה. זוכרים יותר מצבים שליליים שהיו בסיפור.

מחקרי עיניים הראו שאסיאתים מתמקדים ברקע של תמונות יותר מאשר במרכז שלה.

מה זה אומר על איך שאנחנו תופסים ומקבלים החלטות? או בכלל על תפיסת המציאות שלנו? אמריקאים ותרבויות מערב נחשבות לאינדיווידואליות יותר מאשר תרבויות מזרח. שנחשבות קולקטיביסטיות. לכן לרוב אנחנו נקבל החלטות שמיטיבות איתנו ברמה האישית ויפנים יקבלו החלטות שיטיבו עם הקבוצה. עדות לאינדיווידואליות שיש בעולם המערב היא הגרף הבא...

7. המערב ואינדיווידואליזם

גרף שמראת את השינוי שיש בספרים באנגלית מ1860 עד 2006 בהקשר לסוגי מילים. חוקרים שונים לקחו המון סוגי ספרים באנגלית וחילקו מילים לתוך 3 קטגוריות בשביל לראות את השינוי בשפה שלנו לאורך השנים. שלושת הקטגוריות היו: מילים שקשורות לבחירה כמו החלטה, בחירה וכו, לעצמאות כמו חופש, אינדיווידואליות וכו' וליחד כמו שיתוף פעולה, קבוצה, עבודת צוות וכו'. ככל שהשנים עולות מילים כמו יחד, שותפות וכו יורדות אבל כאלה שקשורות לבחירה ואפשרויות והישגיות ועצמאות עולות. להסביר את הגרף ואת הצבעים, ממש לפי הצירים זה לא טריוויאלי לאנשים.

הגרף הזה בעיקר מראה לנו שעם השנים כנראה השתננו והפכנו לאינדיוידואלים יותר, השיח שלנו הוא כזה. אולי אפשר לראות שנקודת התפנית היא סביב 1970.

​

 

8. רציונליות ואי וודאות

בגלל שאנחנו אנשי המערב, בוא נתחיל לדבר על עצמנו...מה המערב אוהב לחפש אם לא רציונליות? ובואו אני ארגיע אתכם קצת על כל העניין הזה. תאוריות לגבי רציונליות נחקר כבר מהמאה ה-17. לא נכנס לזה הרבה אבל מה שחשוב להבין הוא שתאוריות רציונליות התחילו מהרעיון להבין מה ההחלטה הטובה ביותר בעיקר בהקשר הכלכלי. הן יוצאות מנקודת הנחה שבעת קבלת ההחלטה הכל ידוע לנו, הסיכונים ההשלכות וכו'. מנגד, תאוריות ה"לא רציונליות" מדברות על זה שאנחנו מקבלים החלטות בתנאי אי וודאות ולכן הן הרבה פעמים נתפסות כלא רציונליות, אבל אין באמת ברירה אחרת, ככה אנחנו מקבלים החלטות ביום יום. רק במצב אוטופי שיש לנו וודאות מלאה לאן ההחלטה שלנו תיקח אותנו אפשר באמת להכריע האם ההחלטה רציונלית או לא. משהו שלרוב לא קורה. לכן העיסוק יתר שיש לחלקנו מהי ההחלטה הרציונלית יותר יכול להיפסק. זה מין מרוץ אחרי משהו שעולם המחקר אומר שברוב הפעמים, בייחוד בחיי היום יום שלנו לא אפשרי.

דוגמא להחלטה רציונלית, בפסיכולוגיה יש מה שנקרא משחק האולטימטם, רוצים לראות איך אנשים סוחרים ביניהם על משאבים כספיים. אחד הוא זה שמקבל 100 שקלים ומחליט בשביל שני הצדדים איך יחולק הכסף. זה שמקבל את ההצעה יכול לבחור אם לקבל את ההצעה שלו או לדחות אותה, אם הוא מקבל אותה הם מתחלקים על פי איך שהמציע בחר, אם הוא דוחה אותה שניהם לא מקבלים כלום. רואים שאנשים שהציעו להם מתחת ל-30 שקלים דוחים הצעות, בשביל להעניש את הצד השני על זה שהוא העליב אותם והיה לא פייר. אבל אם המטרה היא להרוויח כמה שיותר כסף, גם הוא מציע לנו שקל הבחירה הרציונלית היא לקחת את ההצעה. זאת דוגמא להחלטה רציונלית כי אנחנו יודעים את כל מסגרת האפשרויות והסיכונים שיש לנו.

דוגמא להחלטה שאין אפשרות לבחון אם היא רציונלית או לא, הסבת מקצוע של שמרית. שמרית עובדת כעורכת דין ויועצת משפטית, נשואה אם ל-5, מאוד מצליחה אבל מרגישה שמשהו לא שלם עם העיסוק שלה. יש לה עוד אהבות שהיא רוצה לממש כמו להיות מאמנת כושר. האם לשנות באמצע החיים מקצוע ב-180 מעלות זה רציונלי? הרי אם היא תמשיך היא מצד אחד תמיד תחשוב על זה שהיא לא הגשימה את עצמה בתחום שיש לה תשוקה אליו, מצד שני מי אמר שהיא תצליח? שאם היא לא יהיה לה לאן לחזור, שמחר בבוקר היא תעבור פציעה שתשבית אותה מלאמן וכו.  בגלל השאלות האלה אנחנו לא יכולים להגיד על משהו דיכוטומית כן רציונלי או לא, אלא לבחור את ההחלטה האופטימלית ביותר עבורנו מתוך הבנה איזה מחירים אנחנו מוכנים לשלם, לאחד עדיף ביטחון כלכלי ולשני ללכת אחרי התשוקה שלו.

כשאנחנו מקבלים החלטות תחת אי וודאות אנחנו עושים מה שנקרא:

 

9. היוריסטיקות

קיצורי דרך מנטאליים, תהליך בו אנחנו מקבלים החלטות בזמן שאנחנו שומטים חלק מהמידע הקיים בשביל להקל עלינו. זה נחשב החלטות "לא רציונליות" למרות שכולנו מעדיפים, אנשים ואירגונים ללכת על פיהם. מהסיבה שהיכולת שלנו לבחון את כל המשתנים בהחלטה היא כמעט לא אפשרית.

כך לדוגמא רופאים בקורונה בתקופת הגלים בקורונה, אם מישהו הראה סימנים שדומים לקורונה הוא היה נשלח ישר לבדיקה, למרות שרוב הסיכוי שאין לו קורונה ויש לו וירוס או מחלה אחרת ברמה הסטטיסטית. אבל בגלל שהיצוג של הקורונה כל כך חזק אצל רופאים באותה תקופה, הם משמיטים את ההסתברויות האחרות לגבי שפעת או וירוסים רגילים שמסתובבים ומחליטים לשלוח אותו לבצע בדיקת קורונה שברוב הסיכוי אין לו

עד עכשיו עשינו סדר קצת בעולם, ראינו הבדלים בין תרבויות ועכשיו נצלול קצת אלינו, אנשים שנחשבים למערביים

10 . בולטות הבחירה= יותר כוח וגודל

אנחנו מקבלים המון החלטות ביום יום, ואחרי המחקר שאני אציג לכם אולי תרצו להיות מודעים לזה שאתם באמת מקבלים הרבה החלטות. לקחו 2 קבוצות, אחת ששאלו אותה על הבחירות שהם עשו באותו יום ואחת על מה הם עשו. כלומר לקבוצה ראשונה הבליטו את זה שהם קיבלו החלטות היום (כמו שכולנו עושים, רק נתנו על זה דגש והזכירו להם את זה) ולקבוצה השניה לא, פשוט שאלו אותם מה הם עשו היום בלי להבליט את זה שהם קיבלו את ההחלטות לעשות את מה שהם עשו. אחרי זה ביקשו מהם לצייר באליפסה את עצמם לעומת חברים שלהם או לדרג את הכוח הפיזי שיש להם לעומת חברים שלהם. ראו שמשתתפים בקבוצה הראשונה, זאת שהבליטו לה את הבחירה, תפסו את עצמם יותר גדולים וחזקים

מה זה מלמד אותנו? שברגע שאתה מבליט לבן אדם את זה שהוא קיבלת בחירה היום, כלומר שואל אותו על הבחירות שהוא עשה באותו יום, לעומת מצב ששאלו אותו מה הוא עשה, הוא יציג את עצמו כחזק וגדול יותר פיזית מאחרים.

מה אתם אומרים על זה? מה ההשפעה של תפיסה גדולה וחזקה יותר? למרות שאובייקטיבית זה ממש לא נכון. דיון.....

האם אנחנו צריכים לתת יותר מודעות לזה שאנחנו בוחרים? אז כן, הרבה פעמים אנחנו לא שבעי רצון מהדרך שלנו, ממה שאנחנו עושים והחיים כמו החיים גורמים לנו לעבוד, לבצע מטלות, להישאר באותו מקום עבודה וכו, והדבר הזה לא תמיד בא לנו בטוב. אבל ברגע שאנחנו יודעים שזאת הבחירה שלנו בסוף, ויש באפשרותי לעשות משהו אחר (למרות שיש לו מחירים) ועדיין נשארתי איפה שנשארתי התחושה הפנימית שלי הרבה יותר חזקה. כי בכל רגע נתון יש לי אפשרות לשנות. כנראה שנכון לעכשיו הבחירה הכי טובה שיכלתי לעשות זאת זאת הנוכחית.

עכשיו אתם תגידו לעצמכם אבל איך אפשר לעשות את זה? בוא נהיה מציאותיים. ואני אענה לכם נכון, אנחנו עושים בחירות בתוך המציאות המורכבת ובוחרים אילו מחירים אנחנו מוכנים לשלם.

אבל כשאני עוצר ונכנס לתוך המודעות שהבחירות שאני מבצע ביום יום הן שלי, אף אחד לא כופה עלי אותן, אני משמר ומחזק את התפיסה העצמית שלי. וככל שאני אתעמק בזה יותר אני אעריך יותר את המציאות שלי ואני אחיה בתחושת משמעות גדולה יותר, כי נכון לכל האלטרנטיבות הקיימות, בחרתי במה שיש כרגע וזה להישאר איפה שאני נמצא.

11. הבדלים בין אנשים- מקס וסט

אז אם אנחנו מבינים שאנחנו בתרבות המערב צריכים ואוהבים את זה שיש לנו אפשרויות בחירה אז מן הסתם  שננסה למקסם אותה כמה שאפשר. מסכימים?

נדבר על עוד הבדל שקיים בין אנשים. בעולם קבלת ההחלטות יש שני דפוסי אנשים, מקסימייזר וסטיספייזר. אנשים שמאופיינים כמקסימייזרים מחפשים למקסם את ההחלטות שלהם, הם משקיעים בזה הרבה מאמץ. לפני כל החלטה שלהם הם עושים סקרי שוק נרחבים, בוחנים את כל האלטרנטיבות בקפידה ובדרך כלל הם יקבלו את ההחלטה הטובה יותר אובייקטיבית. אחרי שהם מקבלים את ההחלטה הם הרבה פעמים מערערים האם הם קיבלו את ההחלטה הנכונה. מחקרים מראים שאותם אנשים חווים רמות חרדה וחרטה גבוהות יותר, הם פחות שקטים ובסוף רמת שביעות הרצון שלהם נמוכה יותר. כלומר הוול ביינג שלהם נמוך יותר. דיי מדהים לא? שרק על פי האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות אנחנו יכולים להיות יותר או פחות מאושרים.

הדפוס השני של אנשים הוא סטיספייזר. שמאפיין אנשים שנכנסים לסופר, מסתכלים על 2,3 סוגי שמפו ובוחרים מאוד מהר אחד מהם, בלי להתעסק האם זאת ההחלטה הכי טובה שיכלתי להוציא, האם הפסדתי כמה אגורות, וכו. הם לא יחשבו על ההחלטה שהם קיבלו אחרי זה ויהנו מיותר שקט נפשי. המחקרים מראים שאותם אנשים יותר מאושרים. יותר קל להם וזה רק מסביר את זה שפרפקציוניזם וניסיון לקבל תמיד את ההחלטה הטובה ביותר לא תמיד משרת אותנו והרבה פעמים פוגע בנו.

חשוב לזכור שאנחנו על רצף, אנחנו יותר או פחות מקסימייזרים. אבל מה שרלוונטי לנו בכל ההקשר הזה הוא באיזה מקומות אנחנו מנסים למקסם ובאיזה לא. וכנראה פה נכנס העניין של איך לקבל החלטות שמשרתות אותי יותר. ושם המשחק פה הוא וויסות שנכון לך. ואני מציע שלא צריך להתעכב על החלטות פשוטות של היום יום. אבל בהחלט כן כאשר מדובר בהחלטות משמעותיות. כמו איפה ללמוד, האם לעשות שינוי קריירה וכו.

אתן לכם דוגמא על אמא של יונתן, יונתן הוא בן 16, מסתדר חברתית בלי קשיים משמעותיים, אבל רצה לעבור לבית ספר שיש בו תחומי עניין אחרים כמו פיתוח תוכנה. המצב הזה מצריך מאמא של יונתן להיות מקסמיזרית כרגע. הרי להחלטה באיזה בית ספר הבן שלה ילך, מבחינת מרחק, חברה ועוד מאוד משמעותי. לכן היא צריכה להתייעץ עם כל מי שאפשר, לבחון את כל האלטרנטיבות הקיימות ולנסות לקבל את החלטה עם מקסימום ייתרונות.

שם המשחק פה הוא איזון שמשרת אותך והמודעות הזאת לדפוסים שלנו. אז תשאלו את עצמכם כאשר אתם מתלבטים יותר מדי, האם שווה להיות פה מקסימייזר?

אבל סטיספייזר זה כזה פשוט, אפילו בינוני...כי אני בוחר לרוב מתוך האפשרויות שמוצגות לי והן גם מוצגות לכולם. זה קצת לא ייחודי ואנחנו רוצים להיות ייחודיים. אז בהקשר הזה נדבר על קונפורמיות...

12. קונפורמיות

אני מקווה שאני אשבור פה כמה מיתוסים שהרבה אנשים נוהגים לדבר עליהם ברשת בדיוק בצורה ההפוכה. הקונפורמיות טובה לנו, משרתת אותנו טוב טוב, היא משחררת אותנו מהמון לחצים ומאחריות, כי ברגע שאנחנו פועלים נגד הזרם הזרקור מתחיל לפעול עלינו ואנחנו צריכים לתת הרבה יותר הסברים למה שאנחנו עושים, דבר שבתורו מעייף ויכול גם לערער את העולם הפנימי שלנו. אבל, ויש אבל, מאוד קל להישאב למקום הזה, והמטרה שלנו היא בסוף להיות הכי נאמנים לעצמנו, אם מתאים לנו חיי שגרה 9-5 פעם בשנה לחול ושם נמצא האושר שלנו אז מהמם וכיף. למה צריך לשנות את זה? אם לא מתאים לך להיות בזרם ואתה שם אז חבל, זה סתם סבל נפשי, תבחר איך אתה מגשים את עצמך עם כל המחירים שבלהיות מיוחד.

 הבסיס של הבסיס בפסיכולוגיה הוא שהמטרה העיקרית של האדם היא שיהיה לו דימוי עצמי חיובי. אנחנו קודם כל רוצים לראות את עצמנו באור חיובי. ומה שאני מציע בהקשר הזה הוא קצת להירגע מכל מה שמספרים לנו על להיות מיוחד, כי זה יכול מאוד לערער אותנו ולתת לנו את התחושה שאנחנו צריכים לקבל החלטה על החיים שלנו, על מי שאנחנו רוצים להיות שבפועל הרבה פעמים כבר קיבלנו אותה.

המטרה העיקרית שלנו פה היא לבצע התבוננות פנימית עמוקה ולהגיע להחלטה האם אורח החיים העכשווי שלי הוא המתאים לי ביותר? אם הצלחנו לקבל כזאת החלטה, היא תוריד מאיתנו המון לחצים מודעים או לא ותשרת אותנו בחיי היום יום. במילים אחרות אני מציע לשאוף לחיות את חיי השגרה ללא תחושת החמצה, שאולי יש שם משהו טוב יותר, וזה כמובן שאתה כבר מספיק בשל לענות על הדברים האלה.

 

13. הבדלים תוך אישיים- סיסטמים

אז אם דיברנו על הבדלים בדפוסי הבחירה, כמו מקסמייזר וסטיספייזר. נדבר על 2 דפוסים שקיימים אצל אותו אדם. נקראים סיסטם1 וסיסטם 2. שני שמות שאולי לא אינטואיטיבים לכם ואני לגמרי מבין את זה אבל זה שמות מחקריים ולא נתעכב על זה. הרעיון של שני המונחים האלה הוא שסיסטם 1 זה תהליך החלטה שמבוסס על אינטואיציה, ללא מודעות בצורה אוטומטית, כאשר סיסטם 2 זה תהליך חשיבה יותר מודע ושקול.

לדוגמא, אפשר לבחור מכונית על פי הצבע שלה, הנראות שלה שזה ייצג את סיסטם 1 או לפי המפרט הטכני שלה והאיכות, שזה סיסטם 2.

חלקכם כנראה יוצאים מנקודת הנחה שסיסטם 2 טוב יותר. אבל הדבר הזה לא בהכרח נכון

 מחקר אחד לדוגמא הראה שאנשים בוחרים דירות בצורה טובה יותר כאשר הם עיבדו את המידע שניתן להם בצורה לא מודעת על ידי סיסטם 1. בגלל שקשה לנו להחזיק המון מידע בראש סיסטם 1 עושה איזה אינטגרציית מידע בניגוד למה שאנחנו עושים במערכת השניה שזה התמקדות בכל פרט ופרט. (Dijksterhaus, 2004).

אממה, סיסטם 2 טוב בבחירות כמו אם לחסוך כסף או לא. כמו להעריך מועמדים לעבודה וכו. לכולנו יש את שני התהליכים הללו, אנחנו יכולים לזוז ביניהם. באופן כללי, תצאו מכאן עם ידיעה שסיסטם 1 מתאימה להחלטות קלות יותר בעוד שסיסטם 2 למורכבות יותר. למרות הדוגמא על הדירה. למה?

כי  סיסטם 1 גורמת לנו לקבל החלטות מהירות ואוטומטיות שמושפעות מאוד מההטיות שלנו, כמו חוסר ביטחון, שמרנות, פסימיות וכו', כל אלה הן הטיות שיכולות להשפיע על ההחלטות שלי באופן אוטומטי. גם את זה אפשר לשפר אבל לא ניכנס לזה פה.

 

כלים פרקטיים לקבלת החלטות

 מרחק פסיכולוגי

מחקרים מראים שיש לנו המון מידע, ריחוק פסיכולוגי זאת אחת מההתערבויות (אסטרטגיות) הטובות ביותר בשביל לקבל החלטה אופטימלית. זאת התערבות קוגניטיבית שאנחנו עושים לעצמנו. מדהים לא?

ריחוק פסיכולוגי זה היכולת שלי להרחקה שאני עושה מאדם, אירוע בכאן ועכשיו. אנחנו יכולים להרחיק מאיתנו במחשבה את הזמן, את המקום וכו'. ככל שנעשה זאת המידע שאנחנו מעבדים במוח יהיה יעיל יותר וכך נקבל החלטות טובות יותר.

1. מחקר מדהים בהקשר הזה הראה כך: לוקחים 2 קבוצות של אנשים ואומרים להם שהם נכנסים למלא לוטו בעיר מסוימת. לקבוצה א נאמר שהעיר נמצאת צפונית מהם ולשניה דרומית מהם. אחרי זה הוא שאל אותם "אם תרוויחו", תהיה לכם אפשרות לקחת את ה- 50 דולר באותו רגע או 65 עוד 3 חודשים. מה הרעיון פה? המחשבה שלך של איפה אתה בהשוואה למקום שאתה נמצא בו. כלומר שאתה צפונית מאיפה שאתה אתה מרגיש שאתה מעל המקום ודרומית מתחת. מצאו שקבוצה א בחרו לקחת את ה-65 דולר יותר. מה שאומר שכשאנחנו מרגישים גבוה יותר, מבחינה מנטאלית, אנחנו מקבלים החלטות נכונות יותר כי אנחנו רואים את התמונה המלאה. זו דוגמא בהקשר של מרחק, אבל אותו דבר עושים בהקשר של זמן

2. לקחו 2 קבוצות והראו להם כמה סוגי מכוניות עם מפרטים שונים, רנו, פיגו, טויוטה, ויונדאי. ל-2 הקבוצות היה את אותו המידע, ההבדל היחיד הוא שביקשו מהראשונה לבחור מכונית שהם היו קונים עכשיו והשניה מה הם היו בחורים עוד שנה. אם נבוא לקנות מכונית בסטייט אוף מיינד שאנחנו קונים אותה עוד שנה ולא עכשיו או מחר, נבחר את המכונית הטובה ביותר, כלומר נשים את הפוקוס שלנו על הדברים החשובים באמת במכונית.

זה בא להראות לנו שאנחנו באים לקבל החלטות, בעיקר שהן משמעותיות, אנחנו צריכים לצאת מהכאן ועכשיו, ממה שמוכר כי אז נקבל החלטה על פי הקלפים הנוכחיים שיש לנו ולא נצליח להיות מספיק מפותחים בראש ולשקול עוד דברים שיכולים לגרום לנו בסוף לקבל החלטה אופטימלית יותר.

אם ניקח את זה לחיי היום יום, אם אנחנו חושבים על שאיפה כלשהי שיש לנו, כמו הסבת מקצוע, דבר שמכיל המון פחדים, אי וודאות וחוסר ביטחון, וננסה לקבל את ההחלטה תוך דמיון עליי בעוד כמה שנים, אני ארחיב את הפרופורציות, ישקיט כל מיני דברים שעושים לי רעש כרגע ואני אצליח להתמקד במה שחשוב באמת. שיש לי את היכולת לעשות צעד שונה ומשמעותי גם אם זה נראה לי כרגע מטורף, גם אם הסביבה לא תומכת וכו'.

במילים פשוטות לקבל החלטה מהאדם שאתה רוצה להיות בעתיד.

5. לדמיין את עצמך עם כוח: כשאנחנו מדמיינים את עצמנו עם יותר כוח, אנחנו יעילים יותר ומשתמשים בפחות משאבים מנטליים במשימות שונות. לקחו 2 קבוצות, לאחת נתנו לדמיין את עצמם בעמדת כוח (דמיין שאתה הבוס עכשיו וצריך לדבר עם הכפופים אליך) ולשניה שהם העובדים ובאים לדבר עם הבוס. אחרי דקה שהם התבקשו לדמיין את הסיפור בעיניים עצומות הם קיבלו משימה קוגניטיבית, איזה מטלה וראו שהם יותר יעילים ומשתמשים בפחות משאבים מנטאליים בשביל להצליח במשימה.

מה זה אומר עלינו כבני אדם? אם אנחנו תופסים את עצמנו עם יותר כוח במה שאנחנו עושים אנחנו פשוט נהיה יעילים יותר. או במילים אחרות, אנחנו צריכים לעשות סימולציה מנטאלית לפעמים בשביל להבין כמה כוח יש לנו במה שאנחנו עושים. אין פה כוונה להמציא אלא לדבר את הדברים שאנחנו טובים בהם, למרות שהם נראים טריוויאלים לפעמים. כשזה קורה אנחנו יכולים להרגיש יותר כוח ולפעול בעולם טוב יותר. מתוך Psychological power alters cognitive efficiency

7. פרדוקס הבחירה המרובה

למרות שנראה לנו שאנחנו רוצים שיהיה לנו את כל האפשרויות בעולם, יותר מדי יכול לגרום למצב שלא נקבל החלטה. קחו את נטפליקס או וי או די לדוגמא. בגדול מראים שעדיף שיהיה לנו יותר אפשרויות מאשר מעט, אבל זה עד נקודה מסוימת. כלומר הרבה מדי אפשרויות יציפו אותנו. לכן אנחנו צריכים לדעת לסנן מתוך כלל האפשרויות את אלו שלא רלוונטיות כל כך. זה יעשה לנו סדר בבחירה.

באופן כללי, יותר מדי מידע יכול לגרום לנו לקבל החלטות פחות אופטימליות, ירידה במוטיבציה ובשביעות הרצון. בפסיכולוגיה יש סף שאומר שמעל כמות מידע מסוימת המידע הופך להיות חיסרון. זה לא אומר שאנחנו צריכים כמה שפחות מידע אלא הוא אמור להיות ברמה מסוימת. זה עניין סובייקטיבי, אין פה נוסחה אחת.

8. להיות סטיספייזר בהחלטות פשוטות ומקסמייזר במשמעותיות

לשבת עם עצמך לדייט, עם קפה, מוזיקה ולחשוב בצורה אותנטית מה את רוצה. לנסות להבין עד כמה את מושפעת מהסביבה. פה נדבר על השפעה חברתית:

אנחנו הרבה פעמים מקבלים החלטות עם רעשי רקע, מה הסביבה תגיד, מה היא אומרת וזה. אז התמונה הזאת באה להראות דוגמא למחקרים שאומרים שאתם פחות במרכז ממה שאתם חושבים. לא כולם שמים לב לשינויים שלכם (להראות את התמונה שלי עם שיער מבולגן ולדבר על בד הר דיי). זה אומר שכשאנחנו יוצאים עם שיער מפוזר, התלתל לא הסתדר בבוקר, קמנו עם חצקון וכו, ההרגשה שלנו היא שכולם שמים לב, אבל בפועל זה לא ממש ככה. אנשים הרבה פחות שמים לב לשינויים שיש לנו בחיים, גם ברמה החיצונית וגם ברמה הפנימית. אם נבין שלא מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת נוריד מאיתנו לחץ וחשיבת יתר על איך תופסים אותי ולקבל החלטות יותר אובייקטיביות לגבי העצמי שלי, להיות יותר מחובר למה שאני רוצה לעשות וככה ההחלטות שלי יכולות להיות יותר נאמנות לעצמי שלי.

1. לכתוב יתרונות וחסרונות של ההחלטה. לעשות 2 טורים ולהסתכל ממקום גבוה יותר על האפשרויות שיש לי.

2. לדרג את האלטרנטיבות שיש לי מתוך הנחה ש100% לא קיים. הרבה פעמים אנחנו מחפשים איזה סימן מהייקום שיגיד מה ההחלטה הטובה ביותר. אז המחשבה שיהיה 100% לא כל כך קורית הרבה פעמים, ואז ייתכן שלא נפעל ונדחה את ההחלטה. אז הרבה פעמים מה שנכון לעשות זה דירוג האופציות.

בכלל אם נדבר רגע על 100% תבינו עד כמה זה יכול להאט אותנו בחיים למקום שלילי, אני תמיד מדבר עם מתאמנים שלי על זה שאם הם רוצים לנקות את הבית ויזיזו כל פעם את כל הספות הם ינקו פחות, יתבאסו יותר. לפעמים אפשר לנקות בלי להזיז, 80%. וזה נכון לבחירות יותר משמעותיות. כי אם אנחנו מחפשים מרחב מושלם בשביל לפעול, בדיוק כמו שכל הרצפה תהיה פנויה, אנחנו פחות נהיה פעילים ונעצור אותנו מלחוות ולעשות דברים חדשים.